Junkyard אפלה, בלשון המעטה, אבל זה לא רק הטון הקודר והמדכא שנקבע לאורך הסרט שמגדיר את ההתבוננות הזו, זה בסופו של דבר גם הסוף שמייצר נושא אחר לגמרי. הסיפור של Junkyard עוקב אחר שני צעירים בשם פול ואנתוני שמתיידדים. אנחנו לא רואים איך הם הופכים לחברים ואנחנו יכולים להניח שהם התיידדו לאחרונה. הם באים מרקעים קצת שונים וזה מוצג לאורך כל הסרט. אם אתה רוצה לצפות ב-Junkyard, גלול למטה לתחתית הפוסט הזה או צפה ג'ונקיארד (← המכיל תמונות מהבהבות, היזהר).
סצנת הפתיחה מתוך Junkyard
הסרט מתחיל עם גבר ואישה הולכים ברכבת תחתית. ברור שהם היו בבילוי לילי ונהנו.
הם נתקלים באנשים שונים ברכבת התחתית שבחברה המערבית היינו מחשיבים כבלתי רצויים, משתמשי סמים, שיכורים, או קבצנים למשל. הגבר והאישה מביטים מלמעלה על האנשים האלה כשהם הולכים לכיוון הרכבת התחתית. גבר אפילו ניגש ומבקש מהאיש שינוי אבל הוא שולח אותו בגסות.
בזמן שהם נמצאים ברכבת התחתית גונב גבר את ארנק הנשים ופול (הגבר) ממהר אחריו, המרדף נמשך עד שהם מגיעים לחלק המשתלב בין הקרונות.
האיש נדקר ואז אנחנו נלקחים לסצנת פלאשבק שבה אנו רואים את האיש כילד. עם עוד ילד. אנו רואים לראשונה את פול ואנתוני כשהם נכנסים למגרש הגרוטאות המלא במכוניות מגורדות. הם רק בני 12 בערך בסצנה הזו, וזה מראה בבירור כשהבנים רצים בפארק בשמחה מרסקים את כלי הרכב המרושעים ממילא.
אנו רואים עד כמה פול ואנתוני רשלניים ותמימים דרך מעשיהם בסצנה הזו, וזה מראה שהשקפתם על העולם זהה לזו של רוב בני הנוער באותו גיל. בעודם מנפצים כמה מהמכוניות השחוקות ממילא שני הנערים נתקלים בקרון ישן, שנראה בהתחלה לא בשימוש.
הבנים צוחקים כשאנטוני מנפץ את החלון אבל אז בוקעת צעקה מהשיירה, זה גבר. הוא מכוון אקדח לעבר הבנים כשהם בורחים.
זמן קצר לאחר מכן אנו רואים את אנתוני ופול חוזרים למה שנראה כביתו של אנתוני. הוא מצלצל בפעמון הדלת ודמות מופיעה מיד על שמשת הזכוכית, זו אמו של אנתוני. היא פותחת את החלון ומוסיפה, לאנתוני, פתק, ואומרת להם להביא לעצמו אוכל.
לאחר מכן, הם נראים בדוכן אוכל קונים אוכל. אמא של פול מתקשרת אליו והוא נכנס לביתו. ואז מתחיל לרדת גשם ואנחנו רואים את אנתי בחוץ דופקת בדלת ורוצה לחזור פנימה.
אנו רואים מנקודת מבטו של פול שיש לו בית נחמד ואמא דואגת. שניהם מופרעים על ידי דפיקה אחרת ואמו של פול יוצאת החוצה כדי ללוות את אנוטי בחזרה פנימה ומחוץ לגשם.
ההבדל בין הבנים
אז אנו יכולים לראות מהסצנה הראשונה הזו ששני הבנים שונים, עדיין חברים אך שונים. לפול יש אמא נחמדה שדואגת לו ומסתכלת גם על אחרים, אפילו על אנתוני, שנראה שיש לו חיים פחות בר מזל. זו הפעם האחרונה שאנחנו רואים את אנתוני ופול כילדים אבל זה אומר לנו די הרבה.
משהו שהייתי רוצה לומר על הסרט הזה ויותר חשוב על החצי הראשון שלו הוא העובדה שיש כל כך מעט דיאלוג, אפילו בסצנות המאוחרות. הסרט מצליח להוציא זאת לפועל בתקופה קצרה להפליא, בהתחשב באורך 18 דקות בלבד.
במחצית הראשונה הראשונית של הסרט, אנו קובעים שפול ואנתוני הם חברים, כפי שהם היו כבר זמן מה. זה מוכח כאשר אנו רואים הצצה קצרה לתמונה המציגה את פול ואנוטוני כילדים צעירים. זה חשוב מכיוון שזה בעיקר קובע את ההתרשמות הראשונית שלנו משני הבנים ומהיחסים ביניהם. זה גם אומר לנו כל כך הרבה בלי להסתמך יותר מדי על דיאלוג.
שני הבנים מאוחדים במשותף ביניהם, וזה די הרבה. אבל בסופו של דבר, יש להם רקע וחינוך שונים. הסרט מרמז על כך דרך מה שאנו רואים באירועים הראשונים של הסרט לא דרך דיאלוג אלא דרך הצגתנו על המסך.
זה משהו שאהבתי וזה גרם לי ליהנות מהסרט הרבה יותר. להיות מסוגל לתאר כל כך הרבה עם כל כך מעט דיאלוגים זה משהו שלא ראיתי הרבה בטלוויזיה, שלא לדבר על בסרט שבו יש לך מעט זמן להסביר את הנרטיב לצופים שלך, Junkyard יכולה לעשות את זה בצורה מאוד משכנעת ומשכנעת. דרך ייחודית.
מבוא לדאנקן
בהמשך הסיפור, אנו רואים שפול ואנתוני גדלו קצת ועכשיו הם בני נוער. אני חושב שהם אמורים להיות בערך בני 16-17 בזה וזה בגלל האופן שבו הם מתלבשים ומדברים אחד עם השני.
בזמן נסיעה על האופנוע שלהם הוא מתקלקל. זה לא מתקלקל סתם בכל דרך ישנה למרות שהוא נמצא ליד מגרש הגרוטאות שהם ביקרו או נהגו לבקר בהם כשהיו ילדים.
הם בודקים את האופניים כשילד בגיל דומה אבל קצת יותר מבוגר ניגש והסביר שצינור הפליטה שלהם הוא הבעיה, ואומר שיש לו אחד חדש בחצר.
פול מהסס כשהוא רואה שהשיירה שאליו הולכים הבנים היא אותה שיירה שהם ניפצו כשהיו ילדים. זה גם אושר שהילד שעומד מאחורי האיש בסצנה הראשונה בשם "דנקן" הוא גם בנו של האיש.
מה שחשוב בסצנה הזו הוא התגובות של פול וגם של אנתוני והאופן שבו הם תופסים אנשים ואירועים שונים. נראה שאנתוני מסכים ונכנס בצורה עיוור למצבים ללא כל מחשבה מוקדמת. פול שונה. הוא מהסס לגבי הסביבה שלו והיכן ועם מי הוא לא אמור לקיים אינטראקציה.
נראה שאנתוני מתעניין בילד המבוגר דאנקן וכמעט מרים את מבטו אליו, עוקב אחריו מבלי לשאול דבר, ועושה מה שהוא אומר ללא כל היסוס בעוד פול תמיד קצת מהסס וזהיר.
לאחר שהם משיגים את החלק של האופניים, אנתוני, פול ודנקן נוסעים עם סמים שסופקו על ידי כנראה אביו של דאנקן. הם הולכים למאורת סמים שבה אנחנו רואים שוב את האחרים נכנסים פנימה בלי שום מחשבה בזמן שפול מחכה קצת בחוץ לפני שהוא נכנס.
המשמעות של הרקע של הילד היא משהו שאספר בהמשך אבל בקיצור, אנחנו יכולים לראות שלכל אחד משלושת הבנים חינוך שונה וזה יהיה חשוב בהמשך.
סצנת בית הסמים
לפול יש עימות קל במאורת הסמים כשהוא מועד על רגלו של אדם מחוסר הכרה רק כדי שהאיש יתעורר ויצרח עליו. בגלל זה הוא נשאר מאחור על ידי אנתוני ודנקן ונאלץ ללכת הביתה.
זה המקום שבו הוא פוגש את "סאלי" בחורה שמופיעה כאשר אנתוני ופול מוצגים כבני נוער כשהם גדלים. זה חותך לסצנה של סאלי ופול מתנשקים והם נקטעים על ידי אנתוני.
סאלי אומרת לאנתוני ללכת משם ואנתוני הולך למגרש הגרוטאות שם הוא רואה את דאנקן מתעלל על ידי אביו. אנתוני עוזר לדנקן לקום והשניים הולכים יחד.
הסצנה הזו נהדרת כי היא מראה את החמלה שיש לאנתוני כלפי דאנקן למרות שהם כמעט לא מדברים אחד עם השני. זה גם מראה שאנתוני עשוי להראות לדאנקן סימפטיה מכיוון שהוא יודע מה זה להיות מוזנח על ידי הוריו.
זה כמעט נותן להם בסיס משותף להיות עליהם וזה עוזר לבסס מערכת יחסים מוצקה יותר בין השניים.
מאוחר יותר אנו רואים את פול צועד עם סאלי בחזרה לדירתה. הוא מבחין בזוג רגליים מבצבצות מתוך פתח כמה דלתות למטה. לתדהמתו, הוא מבחין שמדובר באנתוני ודנקן המעשנים הרואין.
אנחנו רואים את אנתוני כועס על פול בגלל זה, והשניים צריכים להיפרד על ידי דאנקן. מעניין גם שבסצנה הזו זה דאנקן שהוא קול ההיגיון.
לאחר מכן השלושה חוזרים למגרש הגרוטאות, לא רק למגרש הגרוטאות, אלא גם לקרוון החשש שראינו בסצנה השנייה. פול מחכה ליד השערים ולא נכנס אפילו אחרי שדנקן קרא לו "כוס" על שלא עוקב.
הוא מתבונן כשהשניים נכנסים לקרון, מסתתרים מאחורי השער הראשי לכניסה. לפתע נשמעות כמה צעקות מהרכב, ומתלקחת להבה שמתחילה לבלוע את כל השיירה.
אנו יכולים לשמוע את הצרחות של אביו של דאנקן, כאשר גם פול וגם דאנקן קופצים מהבית הבוער כעת, ואחריהם אביו של דאנקן, כעת בוער במלואו.
סצנה אולטימטיבית
הסצנה האולטימטיבית מגיעה כאשר שלושת הבנים חוזרים למה שלדעתי היא הדירה של אמא של אנתוני. הם חוזרים לאחר שנמלטו מחצר הג'אנק הבוער, לאחר שהיו עדים למותו של אביו של דאנקן. אנחנו אף פעם לא רואים את אמו של אנתוני כמו שצריך והיא לא נוכחת בדירה כשהם חוזרים.
אנחנו אפילו לא יודעים אם האישה בתחילת הסרט היא אמו האמיתית, אנחנו פשוט מניחים וזה משתמע במעורפל דרך המחווה שלה כשהיא מוסרת לו כסף כדי לקנות אוכל.
הבנים מתחילים לעשן ואנתוני נותן קצת לפול כדי שיוכל להירגע. מכאן אנו מקבלים את הסצנה הזו. נראה שאנתוני מתחיל להזות. עם זאת, זו יכולה להיות אזהרה מתת המודע שלו.
מסיבה כלשהי, פול מתחיל להזות שיירה בוערת. זה מאוד דומה לזה שאביו של דאנקן גר בו. לפתע השיירה קמה על רגליה ומתחילה לרוץ לעבר פול.
עיניו נפערות באימה צרופה כשהוא ממהר החוצה. כמו שאמרתי קודם אני חושב שזה תת המודע שלו שאומר לו שיש סכנה בקרבת מקום. הוא קופץ, רץ החוצה ובטוח, רואה את כל מגרש הגרוטאות בוער.
בסצנה האחרונה לפני סצינת הסיום, אנו רואים את פול אומר משהו למשטרה. זה ברור מה זה ואנחנו לא צריכים הסבר למה שקורה אחרי, אפילו כשאנטוני נלקח על ידי המשטרה.
אז הנה, סיפור נהדר, מסופר כל כך טוב. אהבתי איך הסיפור מסופר, שלא לדבר על הקצב. העובדה שהיה כל כך מעט דיאלוג ובכל זאת אנחנו הצופים מבינים כל כך הרבה מ-17 הדקות שאנחנו רואים את הדמויות האלה היא מדהימה.
מה הנרטיב אמור לייצג בחצר הגרוטאות?
אני חושב שבעצם שלושת הבנים בסיפור אמורים לייצג שלושה שלבים שונים של הזנחה ומה יכול לקרות אם ילדים ננטשים קשות או יתעללו בהם.
לדעתי זה קרה עם שניים מהבנים, אחד יותר מהשני, אבל לילד האחרון יש חיים טובים ואמא דואגת. אני חושב ששלוש הדמויות אמורות לייצג שלושה שלבים שונים של הזנחה.
פול
פול אמור לייצג את הילד הטוב. אנו רואים זאת באופן שבו הוא מוצג. מהדיאלוג הקטן שאנו מקבלים אנו מבינים שהוא ילד מנומס, אדיב ומוסרי.
יש לו גישה טובה ואנחנו יכולים לראות שהוא קיבל חינוך הגון למדי, עם אמא אכפתית שדואגת לו. לפול אין סיבה לא לקיים אינטראקציה עם אנתוני וזו הסיבה שהם חברים. זאת למרות שפול הוא לא הילד העומד הכי טוב. הוא חונך לכבד את כולם, לא משנה מאיזה רקע הם מגיעים או איך הם מתנהגים וזו הסיבה שהוא חבר של אנתוני.
אנתוני
אז יש לנו את אנתוני. בדיוק כמו פול, הוא גדל עם אמא אבל הוא הוזנח. אנו רואים זאת כאשר או שהוא סגור בחוץ, או שאמא שלו לא מסוגלת להגיע לדלת כשהוא דופק בה. זה מראה שאמו של אנתוני שונה מזו של פול.
היא חסרת אחריות, ומזניחה ולא נראה שהיא מגלה דאגה לגבי אנתוני, רק נותנת לו כסף לקנות אוכל כשהוא דופק על דלת ביתו כדי שיכניסו אותו. לא מצאתי סיבה ראויה לכך. למה חשבתי שאמו של אנתוני הייתה משתמשת בסמים, לעומת זאת, זה משתמע מאוד.
דאנקן
לבסוף, יש לנו את דאנקן, אותו אנו רואים לראשונה בסצינת ההתחלה של הסרט כאשר אנתוני ופול מרסקים את השיירה. דאנקן נמצא בקצה השני והוא ההפך מפול. הוא לא זכה לחינוך הגון והוא גדל על ידי סוחר סמים ומשתמש. אנו רואים בסרט שמציעים בכבדות שדאנקן מוכה באופן קבוע על ידי אביו. ברור שהוא היה ככה מאז שנולד, וזה משתמע מאוד שאביו משתמש בו כדי להעביר סמים מקומית למגורים ולמאורות סמים שונים.
בלי לאן ללכת האפשרות היחידה שלו היא להישאר. לדעתי, לדאנקן היה החינוך הגרוע ביותר ואנחנו יכולים לראות את זה מהסרט. הוא גס רוח, חסר אכפתיות ונושא את עצמו בחוסר כבוד.
האם הם מייצגים שלושה שלבים?
במובן מסוים, שלושת הבנים נמצאים ב-3 רמות או שלבים כפי שאמרתי זאת. פול הוא המקום שבו הייתם רוצים שהילד שלכם יהיה, אנתוני גולש לאט לפשע ודאנקן כבר בתחתית.
יש 2 דברים משותפים לכולם. הדרך שבה הם חונכו קשורה למעשים ולמצבים שלהם עכשיו, ו-Junkyard סוג של קושר את כולם יחד.
החינוך והרקע של הדמות בחצר הגרוטאות
קשה לדעת מה הדמויות בפועל היו חושבות ברגעים האחרונים של סצינת הסיום. אני חושב שבטוח לומר שלפי ההבעה על פניהם של אנתוני ופול ששניהם היו בהלם, אני חושב שאנתוני יותר מפול. אנתוני רואה בעימות האחרון בגידה. פול בעצם מספר על חברו והוא נלקח משם.
פול מרגיש המום מהמוות במגרש הגרוטאות והשריפה שנוצרה. כך או כך, זה סיום סופי נהדר למערכת היחסים של שני הבנים ולדעתי זה מתאים. פול ידע שמה שהם עושים היה לא בסדר וזו הסיבה שהוא נשאר נקי (בעיקר) מדאנקן ואנתוני.
נראה שאנתוני עוקב אחר דאנקן בכל מה שהוא עושה ודנקן, ובכן, אנחנו יודעים מה הכוונות והבעיות שלו. הנקודה שאני מנסה להבהיר כאן היא החינוך שלהם, וחשוב יותר איך הם חשובים. אנתוני רק מתחיל לחמוק בזמן שפול במצב טוב.
נאמנותו למחצה של אנתוני לדאנקן
הסיבה שאנתוני פשוט עוקב בעיוורון אחר דאנקן היא שאין לו אמא אכפתית שאומרת לו לא לעשות זאת, ויותר מכך מהווה דוגמה למה נכון ולא נכון בעולם הזה ואת מי אתה צריך לכלול ולסמוך עליו בתור חבר שלך ומי כדאי להתרחק ממנו.
אני חושב שמגרש הגרוטאות מנסה ללמד את המוסר הזה וזה בהחלט גרם לי לחשוב על החינוך שלי. יש אנשים שלא מקבלים את אותן הזדמנויות כמו לאחרים, וחלקם גדלים ומוזנחים ואני חושב שזה מה שג'אנקיארד מראה.
אמא של אנתוני
אם נחזור לנקודה לגבי אמא של אנתוני, יש משהו שפספסתי כשהתחלתי לכתוב את זה. אני לא מאשים את עצמי שלא שמתי לב לזה. זו תהיה הופעתה של אמא של אנתוני ולאחר מכן היעלמות או עזיבה לכאורה בסרט הקצר של "מגרש הגרוטאות".
אנחנו רואים את אמא של אנתוני רק פעם אחת כשהיא נותנת לו כסף כדי לקנות אוכל. אחרי זה, לא נראה אותה שוב. אציין שהמראה שלה היה כשאנטוני ופול היו ילדים קטנים יותר ולא כשהיו בני נוער. אז למה זה משמעותי?
במחצית השנייה של הסרט, אנו רואים את פול ואנתוני בני נוער ואמא של אנתוני לא בתוך הבית כשהם נכנסים לאחר שהשיירה עולה באש.
היה לי מאוד מפחיד כשהם נכנסו לדירה והיא לא שם. במקום זאת, החדר הוא בלגן שאנו רואים המון פחיות ועטיפות סמים, כמו גם מחטים וזבל אחר.
זה כמעט סמל לגידולו של אנתוני ולמצבו הנוכחי והמחמיר של הילד. אז איפה אמא שלו ומה קרה לה?
זה לא משהו שיבלוט בהתחלה אבל מצאתי את זה מעניין ומעורר מחשבה בכל זאת. האם היא מנתה מנת יתר? או להתרחק ולעזוב את הדירה עם אנתוני? אולי היא ניסתה לעזוב עם אנתוני והוא לא בא. או אולי משהו יותר מרושע. חשבתי לכלול את זה כי לדעתי, הופעתה החד פעמית חיזקה את השקפתם הראשונית של רוב הצופים על אנתוני וחייו.
הסוף של מגרש הגרוטאות
הסוף היה מבריק מכיוון שידעתי בדיוק מי התוקף אמור להיות. מיד אחרי הסצינה שבה אנתוני נלקח משם, אנחנו חותכים לראות את פול על הרכבת.
הוא יושב, עיניים פקוחות לרווחה. ברור שהוא בהלם כאשר אנתוני מושיט יד ומוציא בעגמומיות את הסכין המדממת מבטנו, בורח במהירות אחריו. מאחורי כל התמונות המהבהבות אנו יכולים לראות את פניו השחוקות של אנתוני כשהוא מושיט את ידו אל הסכין.
האם אנתוני ידע שזה פול שהוא זה עתה דקר? אם זה נכון זה פותח את הסרט למטען שלם של אפשרויות אחרות ומשאיר את הסוף לפרשנות. דבר נוסף שצריך להוסיף יהיה אם פול ידע שזה הוא שדקר אותו. האם זה יהיה הדבר האחרון שפול יחשוב כשהוא חומק?
סביר להניח שלדעתי שניהם נכונים, ופול לא רק ידע שזה הוא, אלא שאנתוני בחר בזוג כי הוא זיהה את פול ורצה להרוג אותו ולשדוד אותו בו זמנית, ובסופו של דבר נקם על הזמן שלו בילה כלא בגין ההצתה כביכול שביצע במגרש הגרוטאות.
כשפול חומק מהתודעה, הוא שוב מועבר חזרה למגרש הגרוטאות. המקום שבו הכל התחיל. היו לי עור ברווז במהלך הסצנה האחרונה הזו. זו הייתה באמת דרך לבבית אך מדהימה לסיים את הסיפור הקצר אך מספרת.
זה תוזמן בצורה מומחית עם שליחה מוזיקלית נהדרת והעובדה שהוא הראה את שני הבנים משקיפים על מגרש הגרוטאות פעם נוספת לפני שהם ברחו כל כך בתמימות הייתה מושלמת. אני לא חושב שיש דרך אחרת שאפשר היה לעשות את זה טוב יותר.
האם הכל היה שונה אם פול לא היה מספר למשטרה על אנתוני? האם הם היו ממשיכים להיות ביחד כידידים? מי יודע?
הפואנטה של כל הסיפור
הנקודה היא שהדרך בה אתה גדל והסביבה שלך משפיעים עליך בעולם האמיתי. אבל אתה מחזיק בכוח לעשות בחירות חשובות כדי לשפר את חייך. גם אם באת ממקום נורא.
העובדה שהסרט יכול להעביר כל כך הרבה מהנרטיב בדרך זו מספקת מאוד מכיוון שאנחנו לא צריכים להסתמך עליו כל כך. במקביל, הסרט גם מצליח להשאיר אלמנטים לפרשנות, ולאפשר לצופה להעלות את התיאוריות שלהם.
אני מקווה שנהניתם מהסרט הקצר הזה בדיוק כמוני. אם לא אהבתם את הסרט הקצר הזה, בבקשה תדעו לי בתגובות למה ונוכל להתחיל דיון.
תודה שהקדשת מזמנך לקרוא את הפוסט הזה. אם אתה עדיין רוצה עוד תוכן קשור, אנא הקפד להירשם לרשימת הדוא"ל שלנו ולבדוק את הפוסטים הקשורים האלה למטה.
השאר תגובה